מהקיסר הצהוב לרמת החייל
ברשומה הקודמת סיפרתי על ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב, ולמה הוא עדיין רלוונטי לימינו. מאז אני מתכננת לכתוב על הצד השני של המטבע, על ההתקדמות של הרפואה הסינית והשינויים שחלו בה, והנה הופיעה הזדמנות:
מישהו ביטל לי טיפול בגלל הקורונה!
הוא חשש, כי המחטים מגיעות מסין, כי הרפואה הזו מגיעה מסין, אולי אני הייתי לאחרונה בסין,
לא יודעת בדיוק ממה...
אז זו הזדמנות קודם כל לאחל רפואה שלמה לכל הנדבקים בקורונה, בוירוסים אחרים ובכל המחלות האחרות.
וזו גם הזדמנות לספר קצת על הרפואה הסינית, שהיא אולי עתיקה אבל ממש לא קפואה במקום. אני לא משתמשת רק בספרים שנכתבו לפני אלפיים שנה. אני משתמשת בהם, ובמחקרים שנעשים ממש בימים אלו על צמחי מרפא, בספרים של לי שי ז'ן מהמאה ה16 ובכל מה שנכתב בטווח הרחב הזה.
כי זה הקסם הגדול של הרפואה הסינית: היא רפואה עם המון ניסיון.
ניסיון לא שווה תקיעות.
הבסיס הוא אותו הבסיס, אנשים הם אנשים, הגוף אותו הגוף, אבל
אני משתמשת במחטי פלדה סטריליות, חדות ודקות וכמעט בלתי מורגשות, היפואלרגניות, חד פעמיות. פעם השתמשו ביתדות עץ;
הפורמולות נרקחות בבתי מרקחת, לא במערה על ההר. בזכות ניתוחי מעבדה, אני יכולה היום להיזהר מהתנגשויות בין צמחי המרפא לתרופות, ולקחת בחשבון אלרגיות ורגישויות;
לא חובה לחכות לחורף הבא כדי לגלות אם הטיפול לחיזוק מערכת החיסון הצליח, אפשר גם לבחון את מצב הכדוריות הלבנות בבדיקת דם;
אני לא חייבת לעמוד ולהניע את המחט בגוף המטופלת, אני יכולה לחבר את המחט למכשיר חשמלי קטן שנותן פולסים עדינים (זה המכשיר שבתמונה פה). יש בארץ ובעולם ומטפלים שהפסיקו בכלל עם המחטים, ומשתמשים במקומן בלייזר.
לא רק הטכניקות השתנו. נצבר ידע רב - על הקשר בין מרידיאנים לבלוטת התריס, על הקשר בין הנקודה ההיא מתחת לברך לכדוריות דם לבנות, ואפשר להמשיך כאן לרשימה אינסופית. כל הידע עומד לרשותנו. לא ויתרנו על הידע של רפואה מערבית ומתקדמת, אנחנו בסך הכל לא מוותרים גם על הידע העתיק. הידע הזה משמש אותנו בקליניקה. אני לא רופאה ואני לא אתן מרשם לאנטיביוטיקה, אבל בהחלט אפנה לרופאה כשאני חושבת שיש צורך באנטיביוטיקה. מטופליי יעידו שאני שולחת נונסטופ לרופאים ולבדיקות.
ב2017 נסעתי להשתלמות בבית חולים בבייג'ינג. שם ראיתי איך צריך לעשות את זה באמת: רפואה אינטרגטיבית. מטופלים עם עירוי של צמחי מרפא בזרוע אחת וכימותרפיה בזרוע השנייה, או רופאה שמסתכלת על אולטרסאונד כדי לדעת איפה בדיוק בכתף הבעיה, ולדקור שם.
ולא, לא הכל מושלם שם. הסינים צחקו עלינו, הישראלים, בלי סוף על זה שאנחנו מתעקשים לשטוף ידיים ולחטא אותן באלכוהול וסבון אנטיספטי בין המטופלים, או לעטות כפפות כשאנחנו מקיזים דם. אבל מה, זה לא ברור למטופל ההוא שביטל, שכאן בארץ אנחנו מקפידים על זה?
בסופו של דבר, זה נכון שאני עוסקת ברפואה עתיקה, ויש לזה יתרונות - הצטבר עם השנים נסיון וידע רב. אך אני והקליניקה שלי לגמרי נטועות במאה ה21, ואני לגמרי יודעת גם "לדבר" את שפת בדיקות הדם, הMRI והרזרבה השחלתית. נסו ותראו.
