היו זמנים
ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב, שהוא במידה רבה הספר העיקרי לרפואה סינית, נפתח בשאלה של הקיסר:
"שמעתי שפעם האנשים היו חיים יותר ממאה שנים. תנועותיהם ופעולותיהם לא החלישו אותם. ואילו היום, אחרי חצי מאה האנשים כבר נחלשים מתנועה ופעילות. האם זה כי הזמנים השתנו, או שהאנשים איבדו את יכולותיהם?"
צ'י בו, מורהו של הקיסר, מסביר שפעם, בניגוד לימינו (הימים בהם נכתב הספר), האנשים היו חיים בסנכרון עם הטבע; בהתאם ליין וליאנג, בהתאם לעונות השנה. פיתחו אמנות ומתמטיקה, אכלו ושתו במתינות, נחו והתעוררו בזמנים נכונים, היו פעילים במידה, חיו חיים פשוטים אך מספקים.
הנטייה להסתכל על הדור הנוכחי בבוז ובכעס ולהעריץ את הדורות הקודמים היא כנראה אוניברסלית. אנשים אוהבים לעשות אותה בכל זמן ובכל מקום. מספיק לראות איך העיתונות מסקרת את "המליניאלז", ילדי שנות האלפיים, כדי לראות שלא הרבה השתנה מימי הקיסר הצהוב. זה מדהים. הספר נכתב לפני אלפיים שנה, והוא נפתח בתמיהה על כך שהאנשים לא חיים כמו שצריך. מעניין מה היו אומרים הקיסר וצ'י בו עליי, יושבת באמצע היום בבית קפה וכותב את הפוסט הזה...
נזכרתי השבוע בפרק הזה כשמטופלת שאלה אותי איך אני יכולה היום, עם כל המדע והטכנולוגיה, להסתמך על רפואה עתיקה כל כך. התשובה שלי היא פשוטה:
אנשים הם אנשים.
העולם השתנה, זה נכון, אבל הגוף שלנו הוא בגדול אותו הגוף. כן, יש היום מחלות שאין עליהן הרבה ידע עתיק, בין השאר כי פעם אנשים נפטרו לפני ש"הספיקו" לפתח כולסטרול גבוה ואי ספיקת לב. לעומת זאת יש הרבה ידע שלא בהכרח רלוונטי - פרקים שלמים וארוכים בספרות הסינית העתיקה על טיפול במלריה, כשהיום אפשר להימנע ממנה עם כמה כדורי מלרון. ובכל זאת, הפיזיולוגיה הבסיסית שלנו לא השתנתה. כשם שהאיברים הפנימיים שלנו נותרו במקומם, גם המרידיאנים (מעין מסלולי אנרגיה) ונקודות הדיקור לא השתנו. זה נכון לטיפולים שאני מציעה בקליניקה, וזה בוודאי נכון לאורח החיים עליו מדברים הקיסר הצהוב וצ'י בו - תזונה, שינה והתעמלות עדיין דרושות לנו, ואם יורשה לי להוסיף, גם חיים משמעותיים, מעניינים, מספקים וקהילתיים.
